<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ד</h1>
<h2>דף ג:</h2>
בת ישראל שנשתמדה ונבעלה לגוי וחזרה בתשוב' ונתגייר הגוי וגרשה בעלה מותרת לאותו גר שהיה הבועל, כך התיר' ר"ת במעשה שאירע ודקדקה מההיא דכתובות דאסתר קרקע עולם היתה, והריב"ם הקשה עליו והרא"ש חזק דבריו ולא מטעמיה.
<h2>דף יא.</h2>
ועוד פשוט בכתובות [י"א ע"א] גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין דזכות הוא לו וזכין לו לאדם שלא בפניו ואע"ג דאמרי' דגוי בהפקרא ניחא ליה דוקא גדול דטעים טעמא דאיסורא.
<h2>דף יג.</h2>
היתה מדברת עם אחד בשוק ואמרו לה מה טיבו של זה ואמר' איש פלוני וכהן הוא נאמנת ולא אמרי[נן] הרי היא בחזק' בעולה לנתין או לממזר ונעשית זונה ופסולה לכהונה פשוט בכתובות. היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה ואמרה מאיש פלו' וכהן הוא נאמנת, ולא אמרינן הרי היא בחזקת מעוברת מנתין או ממזר עד שתביא ראיה, וכשרה היא לכהונה וגם הולד. ואף על גב דאיכ' רוב פסולי', דהיכא דהיא טוענת בריא נאמנת אפילו היכא דליכא אלא חד ספקא פשוט בכתובות. לקמן כי בין היא בין בתה לא תנשא לכתחלה לכהונה עד דאיכא רוב כשרים אצלה.
<h2>דף יג:</h2>
עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי ומשתקין אותה מדין כהונה לעבוד' כך פשוט ביבמות ובכתובות.
<h2>דף יד.</h2>
ארוס וארוסתו והיתה מעובר' ואמר' מהארוס הוא וגם הוא מודה כמו כן נאמנת וכשרה, אפילו שהוא אינו מודה נאמנת בענין כזה אפילו רוב פסולים אצלה ואף על גב דאמרינן דכי (לה) [לא] מודה לא אמרי' אלים בריא אלא דוקא בדיעבד אבל לא לכתחלה, והכא בארוס וארוסתו כבדיעבד דאמי פשוט (ד)[ב]כתובות. וביבמות דהולד שתוקי פי' בדוקי שבודקין את אמו. ופרש"י כבדיעבד דאמי שאם אתה בא לפסול העובר ואין אתה מאמינ' אתה מוציאה מבעלה. ולפי' נראה שאם נתגרשה או נתאלמנה שאין הולד כשר כל זמן שאינו מודה הוא והתו' כתבו דלגבי ולד נמי כיון דאי חיישת מיפסיל גם לקהל ישראל כדיעבד דאמי ומכשרים ליה אפילו לכתחלה אפילו כשאין אמו תחת בעלה כי הארוסה בכרת. אבל בפנויה שכתבתי למעלה בדין ראוה מדבר' וכו' בין היא בין בתה לא תנשא לכתחלה לכהונה עד דאיכא רוב כשרים אצלה דילמא הפקירה עצמה לאחר אבל בדיעבד מותרת אפילו ברוב פסולין אצלה. ונרא' דאם הוא מודה שכשר לכתחלה. וי"מ ואם בדקו לאמו ואמרה שאינה יודעת או דאינה לפנינו לבדוק אותה הולד ספק ממזר ואסור בממזרת וכן כתב רי"ף.
אשה שנבעלה לפלוני נאמנת לומר לכשר נבעלתי ואינה פסולה לכהונ' כדלקמן אבל אם ידעי' שזנתה עם כמה אנשים אינה נאמנת ופסולה לכהונה כי בחזקת בעולה לפסול לה כגון לנתין ולממזר ולשאר הפסולין לכהונ' וכן בכתובות דאשה מזנה אינה בודקת ומזנה, כך כתבו התוס' בגיטין על ההיא ש[י]צא עליה קול מזנה בעיר אין חוששין לה. ולפרש"י נראה דלכאורה צריך שנדע שנבעלה לפסול לה וראשון נראה עקר.
אלמנת עיסה פסולה לכהונה רוצה לומר ספק חלל שנטמע במשפחה כל האלמנות שבאותה משפחה קרויות אלמנות עיסה שמא מזרע אותו הספק חלל שנטמע היה בעלה. ואף על גב דספק ספקא הוא, מעלה עשו ביוחסין ואסור כהן לישא שום אלמנ' שנתאלמנה משום אחד מאותה משפחה פשוט ודוקא מעלה עשו ביוחסין אבל לבא בקהל כגון ספק ממזר שנטמע במשפחה כשרים כל אותן בני משפחה לבא בקהל דהוו להו ספק ספקא אם היה ממז' אם לאו ואת"ל ממזר היה שמא זה אינו מזרע אותו ממז' ולפי' כל בני המשפחה מותרין לבא בקהל.
<h2>דף יד:</h2>
נערה שנאנסה חוץ לעיר אם רוב העיר משיאים לכהונה תנשא לכהונה והוא שהיתה סיעת בני אדם כשרי' עוברי' שם דהוי תרי רובי רוב העיר [ורוב] סיעה ר"ל מהעוברי' שם. פי' ומיירי דלא טענה בריא דאי טענה בריא נאמנת אפילו דלי' תרי רובי כמו שכתבתי לעיל פשוט בכתובות.
<h2>דף טו:</h2>
מצא תינוק מושלך, ליחסו ר"ל להשיאו לכהונה והוא אסופי שכתבתי למעלה בעינ' תרי רובי כמו שכתבתי, אבל להחיותו אם רוב גוי' מן העיר גוי הוא להאכילו נבלות ועכ"ז מפקחי' עליו את הגל אם נפל עליו בשב' דפקוח נפש אין הולכין אחר הרוב, ואם רוב ישראל [ישראל] הוא להשיב לו אבדה ולהחיותו. וכן נמי אם רוב גוים אין מחיין אותו ר"ל אין מפרנסי' אותו, פי' ודוקא בפקוח נפש אין הולכים אחר הרוב אבל להחיותו אין הולכים אחר הרוב. וכל שכן במחצה על מחצה דמפקחי' עליו דספק נפשות להקל פשוט בכתובות [ט"ו ע"ב] ובגמ' דיומא [פ"ד ע"ב] כל זה לגרסת רי"ף ופרושו ביומא דהלכה כשמואל דלא פליג אדרב אבל לפרש"י שם וגרסתו לית הלכתה כשמואל דפליג אדרב דרב סביר' ליה דאם רוב גוים גוי הוא להחיותו ר"ל שאין מפרנסים אותו וכן הדין לפקח עליו הגל שאין מפקחים עליו הגל בשבת והלכתא כוותיה דרב דאיסורא הוא והלכתא כרב באיסורי אבל במחצה על מחצה מפקחין וראשון נראה עקר וכן כתב הרא"ש ביומא. ועוד פשוט מחצה על מחצה פי' כשיש בעיר מחצה ישראל ומחצה גוי' מחזקינן ליה בישראל לענין נזקי' שאם נגח שור שלו לשור שלנו משלם החצי והחצי האחר יאמר לו תביא ראיה דלאו ישראל אני ואני אתן לך דשור תם של ישראל אינו משלם אלא חצי נזק כמו שכתבתי במישרים ושם כתבתי כי שור של גוים בין תם בין מועד שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם פשוט בכתובות. וכל זמן שהוא ספק גוי לענין יוחסין כלומר להשיאו לכהונה אם קדש אשה מקודשת מספק ומי שהרגו אינו נהרג עליו. ואם הטבילוהו בית דין לשם גרות או שטבל משהגדיל הרי דינו כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל וכן כתב הרמב"ם. ועוד כתב יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או גויה הראויה לילד הואיל והאסופי הנמצא שם ספק גוי או ספק עבד כשישא הגיורת כמו שביארנו הרי זו ספק אשת איש והבא עליה פטור שאין הורגין מספק. וכן יראה לי שהשתוקי שנשא אשה שאיפשר שהיא ערוה עליו והרי היא ספק אשת איש שאין קדושי' תופסין בעריות. ואי זו היא האשה שאפשר שתהיה ערוה עליו כל אשה שהיה אביה או אחיה קיים כשנתעברה בו אמו וכל אשה שנתגרשה או נתאלמנה שמא אשת אביו היא או אשת אחי אביו. ומנין אני אומר שאין השתוקי והאסופי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו שהרי אפשר שנבדקה ואינו אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו שהרי נאמר בתורה אל תחלל את בתך להזנותה ואמרו חכמים אם יעשה זה נמצא אב נושא בתו ואח נושא את אחותו ואלו היה הדין שכל מי שאינו ידוע אביו בודאי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו לא היינו באים למדה זו לעולם והיתה הארץ מלאה זמה הא למדת שאין אוסרים עליהם עריו' ומחזיקין אותם כשאר בשר בספק עד שיודע בודאי שזו ערוה עליו שאם אי אתה אומר כך כל היתומים שבעולם שלא הכירו אבותיה' היו אסורים לינשא בכל מקום כדי שלא יפגעו בערוה עד כאן לשון הרמב"ם באיסורי ביאה פט"ו.
